הלבנדר (אזוביון בעברית) הוא בן-שיח ממשפחת השפתניים, הנפוץ באזורים הרריים, בעיקר בדרום אירופה ובחבר המדינות. השימוש בלבנדר קיים עוד מימי קדם, הן בזכות ניחוחו והן בזכות סגולות המרפא שלו. הרומאים נהגו להוסיף פרחי לבנדר למי הרחצה שלהם ומכאן גם קיבל הצמח את שמו (המילה Lavre פירושה בלטינית “לרחוץ”). הניחוח הארומטי העדין מצוי בכל חלקי הצמח, אך השמן האתרי מופק מהפרחים ומגבעולי הפריחה בלבד.
שמן הלבנדר הוא פריט בעל ערך מסחרי רב. הכמות העיקרית של שמן הלבנדר נצרכת ע"י תעשיית הבשמים, בה הוא משמש כחומר גלם חשוב. בצרפת ובבולגריה קיים גידול מסחרי רחב היקף של לבנדר ובעונת הפריחה ניתן לראות שם את המחזה מרהיב העין של שדות הלבנדר המכוסים מיליוני פרחים בצבע סגול-ארגמן.
שמן הלבנדר נחשב יעיל מאד בריפוי כוויות, אנטיספטי מעולה, אנטי-פטרייתי, אנטי-דלקתי, מאיץ חילוף חומרים וחידוש רקמות, נוגד כיווצים, מרגיע ומאלחש.
