שמן זה מופק מעליו של צמח המכונה עץ התה הרפואי אשר מקורו באוסטרליה. שמן עץ התה הוא לרוב חסר צבע עד צהבהב מאד חיוור. השם “עץ התה” ניתן לצמח זה ע"י קפטן קוק אשר הגיע לאוסטרליה ב-1770 ומלחיו השתמשו בעליו של עץ זה כתחליף לתה אמיתי אשר לא היה בנמצא.
שמן עץ התה הוא חומר אנטיספטי חזק מאד ועם זאת הוא ניתן לשימוש בכל סוגי העור, גם בעור רגיש. ניסיון של קוסמטיקאיות ומטפלים רבים מראה כי לשמן זה השפעה מועילה מאד בטיפול באקנה. בנוסף להיותו קוטל חיידקים רב עצמה, שמן עץ התה הראה יעילות רבה בטיפול במגוון רחב של זיהומים פטריתיים כגון פטריות ברגליים (Tinea Pedis), בציפרניים (Paronychia), פטרת המפשעה (Tinea Cruris) וגם קאנדידה (Candida Albicans).
בשנת 1930 פרסם כתב העת היוקרתי Medical Journal Of Australia מאמר בו דווח על תוצאות טיפול באמצעות שמן עץ התה בפצעים מזוהמים, קרבונקלים וזיהומים מוגלתיים, וכך נכתב: “התוצאות אשר אובחנו במגוון מצבים בהם הוא נוסה לראשונה היו מעודדות מאד, מרשימה העובדה שהוא כילה את המוגלה והשאיר נקיים את פני השטח של פצעים מזוהמים, כך שפעולת קטילת החיידקים הפכה יעילה יותר מבלי שנגלה כל נזק לרקמה. זה היה דבר חדש, מכיוון שרוב קוטלי החיידקים הורסים רקמות יחד עם הבקטריות.” באותו כתב עת, באוקטובר 1990, התפרסם מחקר אשר נוהל בידי פרופסור ברנטסון באוניברסיטת סידני וכלל 124 מטופלים הסובלים מאקנה. מטרת המחקר הייתה השוואה בין היעילות של שמן עץ התה לבין זו של בנזואיל פראוקסיד – מרכיב נפוץ בתכשירים לטיפול באקנה. אמנם פעילותו של שמן עץ התה הייתה איטית יותר, אך התוצאה הסופית הייתה די דומה, עם יתרון ברור לטובת שמן עץ התה במיעוט תופעות הלוואי.
