שמו הבוטני של הקמפור הוא Cinnamomum camphora
Cinnamomum camphora הוא עץ ירוק-עד גדול ממשפחת העריים, שמקורו באיים הדרומיים של יפן וטאיוואן ובסין והוא הופץ למדינות רבות בעלות אקלים טרופי וסובטרופי ברחבי העולם. עץ זה מניב סוגים שונים (לחלוטין) של שמן אתרי, כאשר הגורמים הקובעים את סוג השמן הם הארץ בה הוא גדל (קרקע ואקלים) והחלק ממנו הוא מופק, עלים או ליבת/קליפת העץ.
הסוגים העיקריים:
1. שמן אתרי רווינטסרה (מדגסקר)
2. שמן אתרי הו-ווד (סין)
3. שמן אתרי קמפור
שמן קמפור הוא למעשה קבוצה שלמה של שמנים. שמן קמפור גלמי מופק באמצעות זיקוק בקיטור של ליבת העץ, השורשים והענפים של מגוון תתי-זנים של Cinnamomum camphora ביפן, טאיוואן וסין. תהליך הזיקוק מניב, בנוסף לשמן האתרי, גם גבישי קמפור, המופרדים ע"י סינון. לאחר מכן, השמן עובר תהליך זיקוק בואקום, בו מתבצעת הפרדה של יתרת הקמפור הגבישי, המהווה כ-50% מהשמן הגלמי. בהמשך התהליך, שמן הקמפור נטול הקמפור, מפוצל למספר פרקציות (המכונות ‘טיפוסים’):
שמן קמפור לבן זו הפרקציה הקלה (=נדיפה) ביותר ומכילה אחוז גבוה של Cineole ולימונן. שמן הקמפור הלבן מהווה כ-6% מהשמן הגלמי, או כ-20% מהשמן נטול הקמפור. זהו הטיפוס היחיד המשמש בקוסמטיקה וארומתרפיה.
שמן קמפור חום הוא הפרקציה הבינונית-כבדה, המכילה מעל 50% ספרול, שהוא חומר החשוד כמסרטן ולכן לא נעשה שימוש בשמן קמפור חום בארומתרפיה או קוסמטיקה. לספרול ישנם מספר שימושים בתעשייה ואחד המקורות לספרול הוא שמן הקמפור החום.
שמן קמפור צהוב הוא מה שנותר לאחר הפרדת רוב הספרול מהקמפור החום. שמן זה עדיין מכיל ספרול ואינו משמש בד"כ בארומתרפיה וקוסמטיקה.
שמן הקמפור (למעט הגלמי, שאינו זמין מסחרית וגם אינו בטוח לשימוש) אינו עונה להגדרה של שמן אתרי, אך השימוש בו הוא כבשמן אתרי לכל דבר.
שמן הקמפור משמש בתחום הארומתרפיה לטיפול בכאבי שרירים, דלקת מפרקים, שיגרון והצטננות. בתחום הקוסמטי, בעיקר לטיפולים בעור אקנתי.
